<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדרים פ"ז</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ארבעה דברים בין נדר לשבועות בטוי, א' שנדר חל על נדר, כגון שאמר, הרי עלי קרבן אם אוכל ככר שני פעמים או שלש, חייב על כל אחת, מה שאין כן בשבועה. ב' המתפיס בנדר חייב, כגון שמע אחד נדר ואמר, ואני כמוך בתוך כדי דיבור, אסור במה שנאסר בו חבירו, שמע שלישי (נאמ') [ואמר ואני], ואפילו מאה כל אחד אמר, ואני בתוך כדי דבור חבירו, כולן אסורין. או אמר, בשר זה עלי אסור, ואמר, אפילו אחר זמן הרבה, ופת זו כבשר זה, ואפילו למאה מינין, כולן אסורין. או מת אביו ורבו היום ונדר שיצום אותו יום, וצם ולאחר זמן אמר, יום זה כיום שמת אבי ורבי, אסור לאכול בו כלום. אבל בשבועה המתפיס פטור. ג' שנדר הואיל ואוסר החפץ עליו ועוד שכתוב [במדבר ל'], ככל היוצא מפיו יעשה, חל אפילו על דבר מצוה, שאמר, הרי המצות בלילי פסח, או ישיבת סוכה בחג, או תפלין אסורות עלי, אסורין עליו. ואם אכל וישב (חבירו) לוקה. וכל שכן שאמר, הרי עלי קרבן אם אוכל מצה בליל פסח, שחייב בקרבן. או נדר שיצום בשבת ויום טוב, חייב לצום. או שנדר שיני ויום חמשי כל ימיו ופגעו בו אפילו יום טוב וערב יום הכפורים חייב לצום, וכל שכן ראש חדש. פגע חנכה ופורים, הואיל ומדברי סופרים הן וצריכין חיזוק ידחה נדרו מפני גזירת חכמים. אבל בשבועה, שאוסר עצמו על החפץ, אין יכול לאסור עצמו על מצוה, שהרי אסור ועומד מהר סיני, ועוד שלא כת' רק, להרע או להטיב [ויקרא ה'], משמע דבר רשות דווקא. ד' אין נדר חל [אלא] על דבר שיש בו ממש, שהאומר, דבורי עליך קרבן, דבורי אסור עליך, או קרבן שאיני מדבר עמך, שאיני עושה עמך, שאיני מהלך עמך, או שאמר, קרבן שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך, או אמר לאשה, קרבן שאני משמשך, כל אלה דבר שאין ממש ומותרין. אבל בשבועה אסורין. אבל אמר, יאסר פי לדבורו וידי למעשהו ורגלי להלוכו ועיני לשנה, או קרבן פי מלדבר עמך וידי מלעשות עמך ורגלי מלהלך עמך, אסור אף בנדר. או הרי עלי קרבן אם אדבר עם פלוני, או אם לא אדבר ועבר נדרו חייב בקרבן. או נדר, אם דברתי ולא דברתי וכיוצא בהן.
<h2>דף יד.</h2>
מי שנדר ושמע חבירו ואמר, ואני, וכן שלישי ורביעי, ונשאל הראשון והותר [הותרו כולם. נשאל האחרון והותר, האחרון מותר וכולם אסורין. נשאל השני והותר] שני [ו]של אחריו מותרין וראשון אסור. וכן התפיס דברים הרבה בנדר, שנדר על הפת והתפיס הבשר ונשאל על הפת והותר, הותר בבשר. נשאל בבשר לא הותר בפת.
הנודר בחרם, ואמר, בלב חרמו של ים שהיא רשת, בקרבן ובלבו קרבנות מלכים, שלא תהנה אשתי ואמר, בלבי אשתי ראשונה, וכן כל עניין שמשמע לעולם איסור ואומר נתכוונתי להיתר. או אמר לאשתו, הרי את כאמי, והאומר, פירות אלו עלי כבשר חזיר, שאין כאן נדר כמו שפי', וכן ד' נדרים שהתירו חכמים כמו שא' ונדרי דברים שאין ממש, אם הנודר תלמיד חכם אין צריך שאלה לחכם, ואם עם הארץ מראין לו שזה נדר ופותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו. ואפילו לתלמיד חכם גוערין בו, שלא ינהגו קלות ראש בנדרים וידרו דרך שחוק והתול.
<h2>דף יד:</h2>
אמר, פירות אלו אסורין עלי היום אם אלך למחר במקום פלוני, אסור לאוכלן היום, שמא ילך. עבר (לאכלן) [ואכלן] היום והלך למחר לוקה, לא הלך לא לוקה. אמר, הרי אסורין עלי למחר אם אלך היום למקום פלוני, מותר לילך היום ויאסרו עליו הפירות למחר, שאדם זהיר בדבר אסור לעשותו, ולא נזהר בתנאי שגורם לאסור דבר המותר.
<h2>דף טז.</h2>
ארבעה דברים בין נדר לשבועות בטוי, א' שנדר חל על נדר, כגון שאמר, הרי עלי קרבן אם אוכל ככר שני פעמים או שלש, חייב על כל אחת, מה שאין כן בשבועה. ב' המתפיס בנדר חייב, כגון שמע אחד נדר ואמר, ואני כמוך בתוך כדי דיבור, אסור במה שנאסר בו חבירו, שמע שלישי (נאמ') [ואמר ואני], ואפילו מאה כל אחד אמר, ואני בתוך כדי דבור חבירו, כולן אסורין. או אמר, בשר זה עלי אסור, ואמר, אפילו אחר זמן הרבה, ופת זו כבשר זה, ואפילו למאה מינין, כולן אסורין. או מת אביו ורבו היום ונדר שיצום אותו יום, וצם ולאחר זמן אמר, יום זה כיום שמת אבי ורבי, אסור לאכול בו כלום. אבל בשבועה המתפיס פטור. ג' שנדר הואיל ואוסר החפץ עליו ועוד שכתוב [במדבר ל'], ככל היוצא מפיו יעשה, חל אפילו על דבר מצוה, שאמר, הרי המצות בלילי פסח, או ישיבת סוכה בחג, או תפלין אסורות עלי, אסורין עליו. ואם אכל וישב (חבירו) לוקה. וכל שכן שאמר, הרי עלי קרבן אם אוכל מצה בליל פסח, שחייב בקרבן. או נדר שיצום בשבת ויום טוב, חייב לצום. או שנדר שיני ויום חמשי כל ימיו ופגעו בו אפילו יום טוב וערב יום הכפורים חייב לצום, וכל שכן ראש חדש. פגע חנכה ופורים, הואיל ומדברי סופרים הן וצריכין חיזוק ידחה נדרו מפני גזירת חכמים. אבל בשבועה, שאוסר עצמו על החפץ, אין יכול לאסור עצמו על מצוה, שהרי אסור ועומד מהר סיני, ועוד שלא כת' רק, להרע או להטיב [ויקרא ה'], משמע דבר רשות דווקא. ד' אין נדר חל [אלא] על דבר שיש בו ממש, שהאומר, דבורי עליך קרבן, דבורי אסור עליך, או קרבן שאיני מדבר עמך, שאיני עושה עמך, שאיני מהלך עמך, או שאמר, קרבן שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך, או אמר לאשה, קרבן שאני משמשך, כל אלה דבר שאין ממש ומותרין. אבל בשבועה אסורין. אבל אמר, יאסר פי לדבורו וידי למעשהו ורגלי להלוכו ועיני לשנה, או קרבן פי מלדבר עמך וידי מלעשות עמך ורגלי מלהלך עמך, אסור אף בנדר. או הרי עלי קרבן אם אדבר עם פלוני, או אם לא אדבר ועבר נדרו חייב בקרבן. או נדר, אם דברתי ולא דברתי וכיוצא בהן.
<h2>דף יח:</h2>
סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל. כגון שאמר, פירות אלו עלי כבשר מליח, וכיין נסך, כחרם, כמעשר, כתרומה, אם פירש כבשר מליח של קרבן, כיין שנתנסך על מזבח, כחרם של בדק הבית, כמעשר בהמה שהקדישו בידו, כתרומת הלשכה, אסור. אבל פירש כבשר מליח של תקרובת עבודה זרה, ויין נסכה, כחרמי כהנים, שהן ממונם, כמעשר דגן, כתרומת גרן, מותר. ואם נדר סתם בכל אלה אסור. אבל מקום שדרכן שאין קוראין חרם סתם [אלא לחרמי בדק הבית בלבד ואמר שם, הרי הם עלי חרם הרי זה אסור. וכן אם היה דרכן שאין קוראין חרם סתם] כי אם חרמי כהנים, מותר שאין הולכין בנדרים אלא אחר (ה)לשון אנשי אותו מקום באותו זמן.
<h2>דף כ.</h2>
הנודר בחרם, ואמר, בלב חרמו של ים שהיא רשת, בקרבן ובלבו קרבנות מלכים, שלא תהנה אשתי ואמר, בלבי אשתי ראשונה, וכן כל עניין שמשמע לעולם איסור ואומר נתכוונתי להיתר. או אמר לאשתו, הרי את כאמי, והאומר, פירות אלו עלי כבשר חזיר, שאין כאן נדר כמו שפי', וכן ד' נדרים שהתירו חכמים כמו שא' ונדרי דברים שאין ממש, אם הנודר תלמיד חכם אין צריך שאלה לחכם, ואם עם הארץ מראין לו שזה נדר ופותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו. ואפילו לתלמיד חכם גוערין בו, שלא ינהגו קלות ראש בנדרים וידרו דרך שחוק והתול.
<h2>דף כ:</h2>
נדרי זרוזין, שהדיר חבירו שיאכל אצלו ונדר זה שלא יאכל, בין אכל בין לא אכל שניהם פטורים. וכן מוכר שנדר שלא ימכור חפץ זה רק בסלע ולוקח נדר שלא יקחנו רק בשקל, (ורגנו) [ורצו] בשלשה דנרין, שניהם פטורים, שהרי כל אחד לא גמר בלבו נדרו רק לזרז חבירו. וכן נדרי הבאי ושגגות מותרין.
<h2>דף כא:</h2>
הנודר בחרם, ואמר, בלב חרמו של ים שהיא רשת, בקרבן ובלבו קרבנות מלכים, שלא תהנה אשתי ואמר, בלבי אשתי ראשונה, וכן כל עניין שמשמע לעולם איסור ואומר נתכוונתי להיתר. או אמר לאשתו, הרי את כאמי, והאומר, פירות אלו עלי כבשר חזיר, שאין כאן נדר כמו שפי', וכן ד' נדרים שהתירו חכמים כמו שא' ונדרי דברים שאין ממש, אם הנודר תלמיד חכם אין צריך שאלה לחכם, ואם עם הארץ מראין לו שזה נדר ופותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו. ואפילו לתלמיד חכם גוערין בו, שלא ינהגו קלות ראש בנדרים וידרו דרך שחוק והתול.
<h2>דף כו.</h2>
הנשבע או הנודר, שאיני נהנה לכולכם, ונשאל על אחד והותר הותרו כולן, שנדר שהותר מקצתו הותר כולו. אמר, שאיני נהנה לזה ולזה ולזה והותר הראשון הותרו כולן, הותר האחרון הראשונים אסורין. שאיני נהנה לזה (ו)לזה (ו)לזה צריכין פתח לכל אחד. נדר בנזיר וקרבן ושבועה או נדר וספק באיזה נדר, פתח אחד לכולן.
<h2>דף כז:</h2>
נדרי אונסין, שהדירוהו אונסין, מוכסין, נדור לנו שבשר אסור עליך אם יש עמך דבר שחייב (במוכסין) [במכס], ונדר אפילו הוסיף יתר, שאמר, וכן הפת והיין, או הדירוהו שלא תהנה אשתו, ונדר אשתו ובניו, כלן מותרין וצריך שסומך בלבו לדבר הפוטרו, והשתא אין פיו ולבו שוין, או ישים בלבו שנדרו לפי שעה.
<h2>דף לא.</h2>
נדר מאנשי העיר ונשאל לחכם שבעיר, או שנדר מישראל ונשאל לחכם בישראל, נדרו מותר.
<h2>דף מג:</h2>
הפקר הרי הוא כנדר ואסור לחזור בו, ופי' דיני הפקר בהלכותיו.
<h2>דף סו.</h2>
הנודר לצום עשרה ימים באיזה יום שירצה והתענה ביום אחד מהן והוצרך לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול, אוכל ופורע (שם) [יום] אחר, שהרי לא קבע הימים בתחלת הנדר. נדר שיצום היום ושכח ואכל, משלים לצום. נדר שיצום יום אחד או שנים, וכשהתחיל לצום שכח ואכל, אבד תעניתו וחייב לצום יום אחר.
הנשבע או הנודר, שאיני נהנה לכולכם, ונשאל על אחד והותר הותרו כולן, שנדר שהותר מקצתו הותר כולו. אמר, שאיני נהנה לזה ולזה ולזה והותר הראשון הותרו כולן, הותר האחרון הראשונים אסורין. שאיני נהנה לזה (ו)לזה (ו)לזה צריכין פתח לכל אחד. נדר בנזיר וקרבן ושבועה או נדר וספק באיזה נדר, פתח אחד לכולן.
<h2>דף עח.</h2>
מי שניחם על נדרו נשאל לחכם או שלשה הדיוטות ומתיר, בין נדרי אסר והקדש, אפילו קדשי המזבח. ואין נשאלין על תמורה. וכן האב והבעל מפר, אפילו נדרי הקדש הדומין לנדרי איסר, ואין מתירין הנדר עד שיחול. וכל ענייני היתר שבועות ונדרים שוין.
<h2>דף צ.</h2>
מי שניחם על נדרו נשאל לחכם או שלשה הדיוטות ומתיר, בין נדרי אסר והקדש, אפילו קדשי המזבח. ואין נשאלין על תמורה. וכן האב והבעל מפר, אפילו נדרי הקדש הדומין לנדרי איסר, ואין מתירין הנדר עד שיחול. וכל ענייני היתר שבועות ונדרים שוין.
